אחת הסיבות שהכלב מוגדר כ”חבר הטוב של האדם” היא קוויי הדמיון בייננו. כמונו הם חיים בקבוצות השתייכות הנקראות להקות. כמונו קיימת בקבוצה היררכיה ברורה המגדירה לכל אחד את מקומו. גם אצלם קיים כוח הדוחף אותם להתברג היררכית גבוהה ככל האפשר. הבעיות מתחילות בגלל ההבדלים הרבים בייננו. במכללה בה למדתי בארה”ב לפני 20 שנה, היה צמוד אליה פנסיון לכלבים ברמה מאד גבוה, ומעל הלוח בכיתה היה משפט אשר מנחה אותי עד היום בעבודתי עם כלבים. “תאהב את כלבך כמו בנאדם אך תתנהג אליו כמו אל כלב”. אחד ההבדלים המהותיים ביותר בייננו הוא היכולת לנתח את הדברים מנקודת ראות שונה ולהבין מה גורם לצד השני לנהוג כפי שהוא נוהג. ולכן המשפט הבא ינחה אותנו בקשר אם כלבנו גם כן. ” על מנת לתקשר עם כלבך עליך לרדת לרמתו מנטלית ופיזית”.
גור הנולד לשגר בן מספר פרטים מתחיל את מאבק ההישרדות מהרגע הראשון לחייו הוא מפלס דרכו לעטיני אמו על מנת לינוק חלב. החזקים שורדים. בהמשך אותו ייצר גנטי מולד דוחף אותו להיות הראשון בכל דבר. המשחקים בין הגורים עצמם (משחקי המלחמה בעיקר) ממצבים את הגור כבר בשלב הזה היררכית בתוך השגר. ניתן לזהות מי הפרט הדומיננטי יותר ומי הכנוע כבר בגיל מס’ שבועות.
גורמים המשפיעים על התפתחות התופעה :
לתוקפנות דומיננטית ,כמו להתנהגויות רבות אחרות, יש יסוד גנטי ויסוד שנרכש מלימודים מהסביבה. כלב בן להורים תוקפניים סביר יותר שיתפתח לכלב תוקפן מאשר בן להורים שאינם תוקפניים. ממחקרים רחבי הקף שנערכו בנושא, נמצא שתפוצת התופעה אינה זהה בין זכרים לנקבות. יש לאין ערוך יותר זכרים המגלים תוקפנות דומיננטית מאשר נקבות (90% זכרים בעוד שרק 10% נקבות). אחת הסיבות לאי סימטריה זו היא ההורמון טסטוסטרון. הטסטוסטרון, שעיקר ייצורו באשכים, הוא הורמון זכרי בעיקרו. בין השפעותיו הרבות נמצא שהוא מקצין ביטויים של התנהגות תוקפנית. חשוב להבין שההורמון אינו הגורם לתוקפנות אלא רק מאיץ ומחמיר ביטויים של התנהגות קיימת. ההורמון מיוצר בכמויות מזעריות גם ביתרת הכליה, ולכן קיים גם אצל נקבות, אך רמתו בזכרים היא גבוהה הרבה יותר. מכאן ברור מדוע התופעה כה נפוצה בזכרים.
זיהוי תוקפנות דומיננטית :
סימנים ראשונים לדומיננטיות עוד לפני תוקפנות יכולים להיות. אוננות על הרגל. סימון טריטוריה מוגבר בהשתנה, בחוץ ובבית.
בנושא פנסיון כלבים כלב דומיננטי יראה סימני תוקפנות שונים כמו חשיפת שיניים, גרגור, סימון נשיכה, במגוון רחב של מצבים, שלעתים ייראו לבעליו כאילו אינם קשורים זה לזה. כך למשל כשהכלב נדחף בטעות על ידי הבעלים, במהלך טיול כאשר הוא נמשך ברצועה, כשעוברים לידו בזמן שהוא אוכל או מנסים להוציא דבר מה מפיו. שמורידים אותו מהמיטה או הספה. המשותף לכל המצבים האלו הוא גורם אחד: הרגשתו של הכלב שמישהו מבני המשפחה מנסה לערער על מעמדו השליט.
דרכי טיפול :
הדבר הנכון לעשות בכל מקרה הוא חינוך הכלב מגיל צעיר. המושג חינוך מתייחס לחינוך למשמעת , גבולות, וכללי התנהגות בבית ומחוצה לו ופקודות עליו לבצע ללא עוררין. כל אלה מגדירים לא רק את הגבולות הכללים והחוקים אלה את הדבר החשוב יותר, מי קובע את הכללים ומי אוכף אותם . באמצעות התהליך אנו מגדירים את מעמדו ההיררכי של הכלב במשפחה.